<h1>חידושי הרא"ה — ברכות</h1>
<h2>דף לד:</h2>
[ברכות כ"ב ע"ב] להיכן הוא חוזר רב המנונא ור"ח חד אמר חוזר לראש וחד אמר חוזר למקום שפסק, וכתב רבנו האי גאון ז"ל דהילכתא כמ"ד חוזר למקום שפסק ואם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש, פי' דוקא בתפלה ומשום דאסור להפסיק בה אית ליה האי דינא אבל בהלל ובמגלה וק"ש ובשאר ברכות באותן שיש לו רשות להפסיק בהן אפי' שהה כדי לגמור את כלה אינו חוזר לראש.
[ברכות כ"ד ע"ב] אמר רב חסדא ת"ח אסור לעמוד במקום הטינופות לפי שא"א לו בלא הרהור תורה ואמר ר' יוחנן בכל מקום מותר להרהר חוץ מבית המרחץ ובית הכסא. תניא לא יהלך אדם במבואות המטונפות ויניח ידו על פיו ויקרא ולא עוד אלא אם היה קורא ובא פוסק. לא פסק מאי אמ"ר מיאשא בר בריה דריב"ל [ברי"ף: משמיה דריב"ל] עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים (יחזקאל כ') כלומר דאינם טובים להם כיון שענושים בקיומם כגון זה שענוש כשקורא ק"ש, רב אדא בר אהבה אמר כגון (צ"ל: מהכא) כי דבר ד' בזה (במדבר ט"ו) פי' והינו דבור השם ית'. רבא אמר הוי מושכי העון בחבלי השוא (ישעיה ה') כלומר מושכי כאלו אונס אותו שיבא עליו בזה שדוחק לקרות במקום שקריאתו עון. פסק מאי א"ר אבהו עליו הכתוב אומר (דברים ל"ב) ובדבר הזה תאריכון ימים כלומר בדיבור זה דהיינו בקריאה זו כיון שמקיימה כהוגן יתקיים בו מקרא שכתוב למען ירבו ימיכם. כתב רבנו ז"ל וכשהוא חוזר כלומר לקרות את שמע חוזר למקום שפסק ואע"פ ששהה כדי לגמור את כלה והכי מסקנא בסוף מסכת ראש השנה וכן בתקיעת שופר וכן בהלל וכן במגלה אבל בתפלה אם שהה כדי לגמור את כלה חוזר לראש, פי' לא בשוהה כדי לגמור ממקום שפסק ואילך אלא כדי לגמור את כלה, פי' ומסתברא כשהן שמין, שמין באדם בינוני.
